צליעה אצל ארנבונים – מדריך מקצועי להבנת הבעיה

לארנבונים יש כוח ברגליהם והם ידועים ביכולת הקפיצה שלהם. אולם, בדומה לבעלי חיים אחרים, לעיתים מצבים מסוימים יכולים לגרום לארנבון להתחיל לצלוע.

צליעה (או בהגדרה מקצועית ״Lameness״) אצל ארנבונים היא מצב שבו הארנבון מתקשה להשתמש בגפה באופן תקין והולך או קופץ בצורה לא טבעית. זהו סימן שיכול לנבוע ממגוון סיבות, החל מחבלות טראומטיות ועד למחלות כרוניות. חשוב להבין שהצליעה היא תסמין ולא מחלה בפני עצמה, ולכן חשוב לנסות להבין מהו הגורם לה .

ביטויים אפשריים של צליעה וסימנים נלווים:

כשארנב צולע, הוא אינו משתמש באחת מארבע גפיו בצורה תקינה. לרוב, טווח התנועה יפגע ויתכן שגם נשמע צלילים לא תקינים מהמפרקים. ארנבון צולע לעיתים גם:

• ימעד או ירים את הרגל הפגועה מהקרקע.
• ילך ״כרגיל״ במקום לקפוץ ולנטר ו/או לטפס לגובה.
• יעדיף להניח את משקלו על רגל אחת לעומת אחרת.
• עשוי לשבת בתנוחה כפופה או לא לנוע כלל עקב הכאב שחש.

נוסף לפגיעה בתנועה, היינו, הצליעה עצמה, ארנבון צולע יכול להראות סימנים נלווים כמו:

• חוסר תיאבון וירידה בצריכת המים
• כאב, עייפות וחריקת שיניים
• ירידה במצב הרוח
• הסתתרות
• הפחתה בטיפוח העצמי
• בליטות גרמיות (במערכת השלד) ו/או נפיחות באזור המפרקים
• פגיעה בפרווה ובעור באזור החלציים עקב הקושי של הארנבון להתמקם באופן שיאפשר לו להתנקות.

גורמים אפשריים לצליעה אצל ארנבונים:

1. חבלות ופציעות טראומטיות – פגיעות טראומטיות הינן מבין הגורמים השכיחים ביותר לצליעה אצל ארנבונים, למשל, נפילות מגובה, נחיתה לא נכונה מקפיצה, ריצה בסביבה לא בטוחה, חבלות ברקמות הרכות, בעצם או במפרקים, קרע בגיד, ברצועות או שריר שנמתח.
2. שבר – שברים בעצמות הינן מצב חמור אשר דורש התערבות רפואית מידית. לרוב שבר יהיה כרוך בכאבים חזקים, נפיחות ושינוי ויזואלי בצורת הרגל של הארנבון.
3. דלקות – דלקת בכפות הרגליים או בחוליות עלולה להיגרם בשל תנאי דיור לא מתאימים, למשל, שימת הארנבון על גבי משטחים חדים או על גבי רצפה קשה, עודף משקל, היעדר פעילות גופנית וסביבה לא נקייה. הדלקת עלולה לגרום לכאב בגפיים ולצליעה.
4. מפרקים – ארנבונים בגיל מבוגר עלולים לפתח דלקת מפרקים ניוונית אשר יכולה לפגוע בטווח התנועה. דלקות מפרקים יכולות להיגרם גם כתוצאה משחיקה של המפרקים או עומס יתר. בנוסף, פריקות כתף, מרפק או ירך, יכולים לגרום לצליעה.
5. זיהומים – מצבים של מורסות שיכולות להתפתח בכל אזור בגוף, עלולות לגרום לצליעה במידה שמתפתחות באזור הרגל ולהוביל לנפיחות ולכאבים ממושכים. הזיהום יכול להיגרם, למשל, עקב פצע שלא חוטא כראוי.
6. מחלות של עמוד השדרה – למשל, ניוון או פריצות דיסק בין החוליות, עלולות לפגוע במערכת העצבים של הגפיים ולגרום לצליעה או לקושי להשתמש בשרירים. זה יכול להתבטא בהליכה לא יציבה, בחוסר שיווי משקל ו/או בחולשה ברגליים.
7. גידולים ברקמות הרכות או בעצמות – גידולים עלולים לגרום לצליעה והם יכולים להופיע כגוש או נפיחות על גבי הארנבון וזה מצריך טיפול וטרינרי מידי להסרת הגידול.
8. פציעות בכפות הרגליים (פודודרמטיטיס) – במידה שכפות רגליו של הארנבון נפצעות, למשל, עקב מצע לא נכון או היגיינה לקויה בסביבתו, הוא עשוי לצמצם את תנועתו כדי להימנע מכאב הנוצר במגע עם הרגל הפגועה. במצב זה, לעיתים נראה גלדים, עור חשוף והתקרחויות באזור כפות הרגליים או בקרסוליים.
9. ציפורניים ארוכות מדי – ציפורניים ארוכות עלולות להקשות על הליכתו של הארנבון ולהגביל את תנועתו. במצבים קיצוניים, הציפורן של הארנבון יכולה להיכנס לתוך כרית כף הרגל וכך עלול להיווצר דימום ואף זיהום. במצב זה ייתכן שיהיה צורך בחבישת ובחיטוי האזור ובטיפול אנטיביוטי.
10. מומים התפתחותיים מולדים – למשל, מצב של רגל ״פרושה״ (״Splay Leg״). זוהי מוגבלות גופנית מולדת שבה אחת הגפיים של הארנבון, או חלקן, פרושות לצידי גופו בזווית של 45 עד 90 מעלות. לעיתים ניתן לתקן את הרגל בעזרת ניתוח ולעיתים תישקל הסרת הרגל יחד עם הווטרינר. ארנבונים עם רגליים פרושות יזדקקו למתחם רך ומרופד כדי לתמוך ברגליהם ולהפחית את החיכוך עם האזורים התחתונים של גופם.

אבחון וטיפול בצליעה:

אבחון

על מנת לאבחן נכון את הגורם לצליעה, הווטרינר יתחיל בבדיקה גופנית מלאה. לרבות, בדיקה של הרגליים וכפות הרגליים, צפייה בהליכה ובתנועה של הארנבון. לפי צורך, הווטרינר ימליץ על בדיקות מעבדה שיכולות לכלול בדיקות דם, שתן, ביופסיה, בדיקת נוזל המפרקים. בנוסף, יתכן צורך בבדיקות הדמיה, בפרט אם יש חשד לשבר או בעיה בעמוד השדרה, באמצעים כמו רנטגן, CT/MRI.

טיפול

• הטיפול בצליעה משתנה ותואם לסיבה הגורמת לה. לרוב, הטיפול יכלול טיפול תרופתי בכאב ובדלקת באמצעות משככי כאבים אנטי דלקתיים.
• אם יש לארנבון זיהום או אבצס (מורסה), ייתכן שהטיפול הווטרינרי יכלול אנטיביוטיקה מתאימה ופרוצדורה לניקוז הזיהום.
• הליך כירורגי- במידה שישנו שבר מורכב, פריקה, או גידול שמחייב הסרה, ייתכן שהארנבון יצטרך לעבור ניתוח.
• גבס או תחבושת- לעיתים ידרשו על מנת לקבע את הגפה הפגועה או כדי לשמור על האזור הפגוע פחות חשוף.

טיפול תומך בבית – סביבה רכה ורגועה שהארנבון יוכל לנוח בה, הוספת משטח רך ונקי לארנבון כמו מיטה מרופדת לארנב, והימנעות מקפיצה במדרגות או מהליכות ארוכות עד להחלמתו. כמו כן, ייתכן שהארנבון יצטרך האכלה תומכת וחשוב לעודד אותו לצריכת נוזלים, למשל, בעזרת מתן עלי ירק רוויים במים.

כמו כן, במידה שמקור הצליעה נוגע לעומס הנובע ממשקל יתר, חשוב להתאים לארנבון דיאטה נכונה ומעקב שקילה.

כיצד ניתן להפחית את הסיכון לצליעה של הארנבון שלכם?

• ודאו שהסביבה של הארנבון היא בטוחה, כלומר, ללא חפצים/רהיטים חדים, משטחים קשים או מקומות ופתחים בהם רגלי הארנבון עלולים להיתקל או להיתקע.
• תנו לו מרחב מחייה רחב בסביבה שטוחה כדי להימנע מנפילות וכדי לאפשר לו לעשות פעילות גופנית סדירה.
• תקפידו לגזור לארנבון ציפורניים ולבדוק את כפות רגליו.
• ספקו לו מזון מזין ומותאם לארנבונים כדי לשמור על משקל גוף תקין.
• ארנבונים יכולים לקפוץ ממשטחים גבוהים או מזרועותיכם בזמן שאתם מחזיקים אותם ולנחות חזק מדי על רגליהם וכך עלול להיגרם שבר. זוהי תופעה שכיחה בפרט כשילדים צעירים מנסים לשאת את ארנבוני המחמד שלהם. הארנבון עלול להיאבק וליפול או לקפוץ ולנחות בצורה לא נכונה ולגרום לשבר בגפיו. לכן, עדיף להימנע מלהרים ארנבונים וכשמרימים במידת הצורך, יש לתמוך בגופם ובגבם. כמו כן, חשובה מאוד השגחת מבוגר כשילדים משחקים עם הארנבון.

לסיכום

צליעה אצל ארנבונים היא סימפטום המתבטא בלקות ביכולת התנועה אשר מצריך תשומת לב מיידית ומקצועית. היא יכולה לנבוע מחבלות טראומטיות פשוטות ועד למצבים רפואיים מסובכים כמו דלקת מפרקים, גידול או זיהום חמור. היות שארנבונים נוטים להסתיר כאב, חשוב להתייחס גם לצליעה קלה שנראית ״לא רצינית״ היות שהיא עלולה להעיד על בעיה משמעותית. לכן, כל שינוי בהליכה שנמשך למעלה מ-24 שעות מצדיק פנייה לווטרינר לחיות אקזוטיות עם ניסיון בטיפול בארנבונים. אבחון מוקדם וטיפול נכון עשויים לשפר משמעותית את מצבו של הארנב ולקצר את משך ההחלמה.

אנחנו פה לכל שאלה,

שלכם, רפאלי משלוחים 🩷